ברטנורא על משנה בבא בתרא ד׳:א׳

1 הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת. הַיָּצִיעַ. כְּמִין חֶדֶר שֶׁעוֹשִׂין סְבִיבוֹת כָּתְלֵי הַבַּיִת מִבַּחוּץ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב מלכים א ו וְהַיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה. וְיֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ בָּעֳבִי הַכֹּתֶל. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּתוּחַ לַבַּיִת וְתַשְׁמִישׁוֹ בְּתוֹכוֹ, אֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ מָכוּר. וְהוּא דַּהֲוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל אִי לֹא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא חָשִׁיב, וְנִמְכָּר עִם הַבַּיִת:

2 וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים. מִן הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּתוּחַ לַבַּיִת וּדְרִיסָתוֹ עָלָיו:

3 בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה. חָשׁוּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא בָּטֵל לְגַבֵּי בַּיִת:

4 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: